אל עגלת הקניות שלך





אתר מאובטח ב-SSL

נפלאות הקומפוסט

 



שאריות ירקות, קליפות ביצים, חתיכות לחם – רכיבים אלה המוצאים דרכם על פי 
רוב אל הפח הביתי, הם בעלי איכויות משלהם. הזבל האורגני שאנו מייצרים יכול לשמש כחומר דישון מעולה, הוא קומפוסט.

כל צמח זקוק לשלושה מרכיבים שיאפשרו לו לגדול. הפחמן הדו חמצני שנפלט לאוויר, אור השמש ומים כמובן. אל שלושת הרכיבים האלה מצטרף גורם נוסף – הקרקע בה מצויים הצמחים. מן הקרקע צורכים הצמחים מינרלים שונים החיוניים להם. מינרלים אלה הנוצרים מזבל אורגני כגון שאריות מזון, גללי חיות וכדומה.

בעוד שעל האוויר אין לנו שליטה, ומרגע שבחרנו במיקום הצמח בגינה אין אנו עוסקים יותר עם אור השמש, ובהנחה ועניין ההשקייה פתור אף הוא, כל שנותר לנו הוא לדאוג לאיכות הקרקע.

המינרלים שהצמחים צורכים אינם מתחדשים כל הזמן, ופוריות האדמה יורדת עם כל גידול. כדי להפוך את האדמה לדשנה, עלינו להעשיר אותה באותם מינרלים.

מהו הקומפוסט?

קומפוסט הוא תוצר של תהליך מבוקר של פירוק חומרים אורגניים (הרקבה), אשר בסיומו מתקבל חומר דישון משובח. ניתן כמובן לבצע תהליך זה בצורה לא מבוקרת – פשוט להשליך זבל אורגני בגינה ולתת לטבע לעשות את שלו, אולם התהליך המבוקר מבטיח לנו יתרונות רבים -  הגדלת חדירות הקרקע למים, הגברת האיוורור, הקטנת ריכוז המלחים בקרקע ועוד. 

בשביל מה אני צריך קומפוסט?

יתרונות רבים לקומפוסט, גם בתחום הגינון וגם בתחום איכות הסביבה. יתרונות אלה מודגשים ביותר אם אנחנו מכינים קומפוסט בעצמנו. גם צמחים שנראה כי "מתו" יקבלו זריקת אדרנלין בדמות הקומפוסט, ויהפכו לשמחים ועולצים. שוו בדמיונכם כי מהיום, חלק גדול מהזבל שאתם מייצרים בבית אינו מוצא עצמו בדרך למזבלה, אלא הופך לרכיב מרכזי בגידול הירקות/תבלינים/פרחי הנוי שאתם מגדלים בחצר. לפתע תגלו שאתם מייצרים פחות זבל, צורכים פחות שקיות אשפה לא ידידותיות לסביבה ומפנקים, ממש כך, את כל דרי החצר שלנו, וכל זאת ללא קנייה של חומרי דישון.

מי שאיכות הסביבה עומדת בראש מעייניו, יגלה אגב התעמקות בנושא, כי לתרבות הקומפוסט פוטנציאל אדיר לפתור רבות מבעיות איכות הסביבה שלנו. תארו לעצמכם פרויקט לאומי שבו מפרידה כל המדינה בין הזבל האורגני שלה לשאר הזבל בבית. משאיות ירוקות האוספות אך ורק זבל אורגני משונעות אל הנגב, ומפזרות את הזבל הזה. בתוך כמה שנים, יהפוך הנגב לירוק ופורח ללא השקעה כספית, הררי הזבל לא יגדלו באותו הקצב בו הם גדלים כיום וכולנו נצא נשכרים.

רוצים דוגמא נוספת? כאשר הזבל האורגני שלנו מתערבב עם זבל אחר, הוא לא יכול להתפרק בצורה טבעית, בדומה לתהליך שיוצר את הקומפוסט. במקום לסייע בגידול ירקות וצמחייה עשירה, הוא גורם לפליטתם של גזי חממה המסייעים לתהליך ההתחממות הגלובלית. עוד דוגמא? שימוש בדישון אורגני בא על חשבונו של דישון באמצעות חומרים כימיים – יותר נקי ובוודאי, יותר בריא.

איך ניתן להכין קומפוסט?

אחרי שהבנו את חשיבותו של הקומפוסט ואת יתרונו הכלכלי והסביבתי, כיצד נוכל בפועל להמיר את ערמת הזבל שאנחנו מייצרים בבית לכדי חומר דישון מעולה?

ראשית עלינו לרכוש קומפוסטר לאחסון חומרי הגלם שאספנו. כלי מתאים לכך הוא מיכל פלסטיק קשיח ובעל מכסה- קומפוסטר, שניתן לחורר בו כמה חורים בתחתיתו. חשיבות החורים היא לצורך אוורור – כדי שהחומרים ירקיבו כהלכה, הם זקוקים למנת אוויר.

כעת, בטרם נשליך פנימה את שרידי ארוחת הבוקר, עלינו להכין את הקומפוסטר היטב, בדרך להפיכתו לבית חרושת של ממש. בתחתית הקומפוסטר נניח שכבה של עלים יבשים ועליה עלים ירוקים. לכל מי שיש גינה קטנה ובה מדשאה לתפארת המתכסה מעת לעת בעלים המכתימים אותה, יגלה כי לעלים אלה יש חשיבות רבה במפעל החדש שבחצר. כמו כל מפעל המכבד עצמו, גם במפעל הקומפוסט שלנו אנו זקוקים לפועלים – חיידקים, שלשולים וכדומה העוסקים במלאכת הפירוק. 

יצורים אלה מצויים באדמה, ולכן נניח על שכבת העלים שכבה נכבדה של אדמה. 
עתה, הגיע הזמן לפזר את הזבל האורגני מעל ולתת לטבע לעשות את שלו – כאמור, ירקות ופירות, קליפות ביצים, גזם מהגינה (שבעבר הנחנו על המדרכה בחוץ והמתנו לרכבי העירייה שיפנו) ועוד. למרות שגם לשאריות בשר יש את האיכויות שלהם, לא נרצה לסבול מריחו של בשר רקוב בחצר, מה עוד שריחו עשוי למשוך אליו "נודניקים" ומזיקים התרים אחר מזון אשר יחבלו במיזם שלנו. 

לבסוף, נכסה את הערימה במכסה, שגם בו נחורר כמה חורים. ערימה זו זקוקה אף היא למנת מים, ועל כן נשקה אותה כפי שאנחנו משקים את שכניה בחצר. המים מסייעים לתהליך הריקבון ולשמירה על טמפרטורה קרה. כדאי גם להסיר את המכסה מדי פעם ולערבב את הערימה כדי לסייע באוורורה. אם הקומפוסט ידיף ריח רע, כדאי להימנע כמה ימים מלהשקות אותו.

בחלוף כמה חודשים, יהיה לכם במיכל קומפוסט משובח כגון זה שנרכש במשתלה. 
בתוך תערובת אדמה החומה שנוצרה לנו, יימצאו גם שלשולים, כאלה ששמנו בכוונה לצורך תהליך הפירוק, או כאלה שהיו באדמה ששמנו במיכל קומפוסטר. את השלשולים האלה נפריד מהאדמה, ואת הקומפוסט נפזר בגינה שלנו. בקומפוסט שסיים להבשיל כראוי, יהיו מעט שלשולים, כי לא יישאר להם מזון להתקיים.

מה התרחש בערימה שלנו מרגע שהנחנו את המכסה?

היומיים הראשונים מכונים גם השלב המזופילי. בשלב הזה עולה הטמפרטורה של הקומפוסט לרמה של 40-50 מעלות. כתוצאה מכך מתפרקים אותם חומרים המתפרקים בקלות, ובקומפוסט שלנו נותרים מיקרו-אורגניזמים הבנויים לחיים בתנאי חום קיצוניים.

בשלב הבא, ממשיכה הטמפרטורה בקומפוסט לעלות ועשויה להגיע עד ל-80 מעלות. 
הטיפול שלנו בערימה כגון הערבוב שלה, מסייע לכל חלקי הקומפוסט להגיע לטמרפרטורה הגבוהה הזו. שלב זה מכונה השלב התרמופילי – אוהב חום, והוא השלב הארוך ביותר ויכול להימשך בין שלושה לשישה חודשים.

לבסוף מגיע שלב ההבשלה בו יורד קצב הפירוק ובמקביל גם הטמפרטורה, והקומפוסט מוכן לעבודה.

חשוב לזכור, כי במידה והקומפוסט לא סיים להבשיל, ייתכן ויימצאו בקרקע חיידקים מזיקים. כמו כן, כמות גדולה מדי של קומפוסט ביחס לגודל הגינה, עשויה להגדיל את ריכוז המלחים בקרקע. לכן, גם אם החלטנו להכין קומפוסט בעצמנו, יוזמה מבורכת בפני עצמה, כדאי תמיד להיעזר ולהתייעץ בגנן מומחה באשר לתהליך ההכנה הנכון.

 

 

 

 

 

 

 

קומפוסט